: : צרו קשר : :
: : English : :

אודות קיבוץ תמוז : : ארגונים שותפים : : מוזמנים להצטרף

מסמכים להורדה


 אודות קיבוץ תמוז 
הקיבוץ העירוני תמוז מהווה דפוס חדש של חיים שיתופיים - שיוויוניים. חבריו שואפים לצקת תוכן מחודש לעקרונות הקיבוץ, לשמר את היפה והערכי שבצורת חיים זו, אך יחד-עם-זאת, לשנות, לתקן ולעדכן. המטרה: לעצב דרך חיים חדשה, אשר תתמודד באופן שיתופי עם אתגרי המציאות בחברה הישראלית של המאה העשרים ואחת.

קיבוץ תמוז - הקיבוץ העירוני בבית-שמש - הוקם בשנת 1987 על-ידי קבוצת צעירים, בוגרי קיבוצים ויוצאי גרעיני נח"ל. כיום מונה הקיבוץ כ-17 משפחות. כל חברי תמוז הם בעלי השכלה אקדמאית, או נמצאים בעיצומם של הלימודים באקדמיה.

הקיבוץ ממוקם בתוך בית-שמש, וחבריו מהווים חלק אינטגראלי מרקמת החיים בעיר.

מרבית החברים עובדים בבית-שמש וסביבתה, בתחומי חינוך, חברה וקהילה (הוראה, עבודה סוציאלית, מתנ"ס וכדומה). הקיבוץ מפעיל פעוטון וצהרון שכונתיים, בהם מתחנכים ילדי תמוז בצוותא עם ילדים אחרים מן השכונה.

הקיבוץ העירוני מבקש להנהיג שינוי באופי הקהילה השיתופית, הן בתחום חייה הפנימיים והן בתחום מערכת הקשרים שלה עם סביבתה הלא-קיבוצית.

שיתוף

קיבוץ תמוז רשום כאגודה שיתופית, והוא מקיים חיי קהילה על-בסיס של שוויון ושיתוף בהכנסות. משכורות החברים נכנסות לקופת הקיבוץ והתקציב מחולק מחדש בצורת שרותים כלליים ותקציבים אישיים שיויוניים.

אך השיתוף בינינו לא רק מתבטא בתחום הכלכלי. בלימוד, החיי חברה, ובפעילות תרבות, קיבוץ תמוז מהווה דוגמה לקהילה שיתופית מודרנית, הרואה באיזון בין הקבוצה והפרט דבר בעל עוצמה שיש לשמור ולטפח.

אחריות הפרט

בקיבוץ תמוז אין מערכת מוסדית המתווכת בין הפרט לבין הכלל. אין ועדות הקובעות עבור החבר היכן יעבוד, מתי יצא ללימודים או ייסע לטיול בחו"ל. החלטות שהן בתחום חייו הפרטיים של אדם, נמצאות באופן בלעדי בידיו שלו! כך נמנעת תחושת הניכור והעוינות שבין החבר לקיבוץ. לא המבנה המוסדי הבירוקרטי שומר על המסגרת המשותפת, אלא תחושת ההזדהות של כל חבר עם קהילת תמוז וזיקתו אל שאר החברים בה. ההנחה היא, שחבר המרגיש הזדהות עם קיבוצו, איננו זקוק לועדה או מזכירות שיציבו את צרכי הכלל מול רצונותיו שלו. חבר כזה בעומדו בפני הכרעה שיש לה השלכות לגבי הקהילה כולה, יתייעץ עם חבריו, ישמע את דעתם, ויביא במניין שיקוליו הן את רצונותיו ה"פרטיים" והן את רצונו ה"כללי" בבחינת היותו חבר הקיבוץ.

החלטות שהן בעלות אופי ציבורי מובהק )כגון: שיפוץ חדר-האוכל, הקמת ענף חדש או שינוי באורחות החיים( מתקבלות באספת החברים הנערכת מדי שבוע. כן ממנה האספה צוותים לקידום עניינים שונים הדורשים טיפול ("צוותי אד-הוק").

על-מנת לקיים מסגרת כזאת, יש צורך ברמת מודעות גבוהה של כל חבר לנעשה בקהילה ובחיי צוותא ערים.

מעורבות

בשמונים השנים הראשונות של התנועה הקיבוצית, נבנה הקיבוץ כעומד מחוץ ומנגד לחברה העירונית בישראל כלומר: הרוב המכריע של החברה הישראלית. חברי הקיבוצים פעלו גדולות ונצורות לפני קום המדינה ואחריה, בתחומי הכלכלה, והחברה, העליה, התרבות, הצב והביטחון. אולם, תמיד היתה זו עשיה "מבחוץ" לפחות במובן זה שחבר הקיבוץ, בסימו את תפקידו הציבורי, היה חוזר אל ביתו שבכפר, מוקף הגדרות ושדות הפלחה.

עם כל הזהירות הדרושה, נראה כי אפשר לקבוע שהקיבוץ נכשל בנסיונו להשפיע על החברה הישראלית בכיוונים של יתר שיתופיות ושיוויון. הקיבוץ הלך בדרכו שלו, והחברה הלא-קיבוצית צעדה בדרך אחרת, שונה מאוד. בשנים האחרונות אנחנו עדים להחרפתה של הבעיה: במקום שהקיבוץ ישפיע מרוחו על החברה הישראלית, מנשבת רוח החומרנות, האינדבידואליזם הקיצוני והניכור אל תוך הקיבוץ פנימה. במקום שיהווה דרך לרבים ומודל לחיקוי הולך הקיבוץ ומתפרק מנכסיו הרעיוניים תמורת החלום המפוקפק של "להיות כמו כולם".

קיבוץ העירוני שואף להפוך את המגמה הזו על-פיה: לערער על הדיכוטומיה שבין העיר לקיבוץ, לצמצם את הניגוד, לא על-ידי חיקוי של הרע והפסול שבחברה העירונית, אלא על-ידי יצירת מוקד השפעה ערכי בתוך החברה הזאת! מוקד השפעה קיבוצי המהווה חלק אינטגראלי מן העיר, והנמצא בדיאלוג מתמיד עם הסביבה הלא-קיבוצית; לומד ומלמד, בונה ונבנה.

מימי ראשית הציונות, היה הרעיון הקיבוצי קשור בקשר הדוק עם החלוציות. ביישוב הארץ, בהפרחת השממה, ביבוש הביצות ובהגנה על הגבולות היתה התנועה הקיבוצית חלוץ ההולך לפני המחנה. קשה לדמיין את הקמתה ובניינה של מדינת ישראל ללא התגיסותו של הקיבוץ למשימות הלאומיות הללו. אולם, כיום אנו נמצאים בפני מצב שונה בתכלית מזה ששרר בשנות השלושים, הארבעים והחמישים. במציאות הישראלית דהיום אין די במשימות הישנות. יש צורך בחלוציות ממין חדש: חלוציות חברתית. לאורו של חזון זה הוקם הקיבוץ העירוני דווקא בעיירת הפיתוח (אשר הפכה בינתיים לעיר) בית-שמש. בעיירות הפיתוח ובשכונות עובר היום "קו החזית" של המאבק על דמותה של מדינת ישראל. כאן נמצאים האתגרים הלאומיים הראשונים במעלה: קידום ההשכלה והחינוך, פיתוח התרבות, צמצום מימדי העוני ושינוי פניה של החברה בכללותה.

קיבוץ תמוז הינו שותף פעיל במערכות החיים בבית-שמש. רבים מחברי הקיבוץ עובדים כמורים במערכת החינוך היסודית והתיכונית בעיר. חברים אלה מפיצים ברחבי העיר את "הרוח התמוזית".

הקיבוץ מקיים פעוטון וצהרון בהם מתחנכים ילדי תמוז בצוותא עם ילדים אחרים מן השכונה. "פעוטון תמוז" מהווה מסגרת חינוכית איכותית וזולה. עבור הורים רבים, האלטרנטיבה האחרת היא שליחת ילדיהם למוסדות החינוך החרדי של תנועת ש"ס.

כשם שקיבוץ תמוז נאבק על החדרת תפיסות "קיבוציות" לחברה העירונית, כן הוא מתמודד בתנועה הקיבוצית על הגברת הרגישות החברתית והמעורבות בנעשה מעבר לגדר הקיבוץ. זאת הוא עושה בעיקר באמצעות עבודה חינוכית עם בני-נוער. קיבוץ תמוז מלווה ומדריך באופן קבוע קבוצות שונות של בני נוער הקרובים ברוחם לעקרונות הקיבוץ העירוני. בבית-שמש פועלות שתי קבוצות של צעירים בשנת-שרות-לפני-צבא. האחת, קבוצה של תנועת הצופים, מורכבת מבני-עיר. הקבוצה השניה מורכבת מבני קיבוץ מקיבוצי התק"מ. שתי הקבוצות הללו מודרכות על-ידי חברים מתמוז.

הקיבוץ העירוני תמוז עומד בקשר רצוף ובדיאלוג עם שני קיבוצים עירוניים אחרים הקיימים היום בארץ: קיבוץ "מגוון" בשדרות ו"בית-ישראל" בירושלים.

חינוך ולימוד

משקל רב מוענק בתמוז לתחום הלימודים וההתפתחות הרוחנית. כבתחומים אחרים, מנסה תמוז גם כאן לעצב דפוס למידה שיתופי-חברתי, שיהיה בעל ערך יחודי החסר במסגרות ההשכלה הפורמאליות (אקדמיה וסמינר). אחת לשבוע, בשעות הבוקר של יום שישי, מתכנסים חברי הקהילה ללימוד בצוותא. כל יום לימוד מוכן ומועבר על-ידי אחד החברים (בדרך-כלל מכין כל חבר סידרה של ימי-לימוד, מעין "קורס" על נושא מסוים). דרכי הלימוד מגוונות: שיעור, הרצאה, קריאה בטקסטים, דיון משותף, סיורי שטח וכיו"ב. תחום הנושאים הוא רחב כרוחב תחומי התענינותם של חברי תמוז: היסטוריה, ספרות, מקרא, אדריכלות, מדעים-מדויקים, תרבות-פנאי ועוד.

תרבות יהודית

נושא מרכזי, המוצא את ביטויו בכל מסגרות העשייה והחשיבה של תמוז, הוא עיצובה של תרבות יהודית פעילה, מודרנית, ובעלת זיקה עמוקה למקורות ישראל.

העם היהודי בארץ הולך ונחלק בימינו בין שתי גישות מנוגדות. מצד אחד ניצב הזרם הדתי-אורתודוקסי, המגדיר יהדות, בראש ובראשונה, כקיומן המדוקדק של מצוות "שולחן ערוך". מצד שני עומד רובו המכריע של הציבור החילוני בארץ, ההולך ומתנכר למורשתו התרבותית. מקורות ישראל הופכים בעיני ציבור זה לזרים ובלתי רלוונטיים, התנ"ך הוא חובת לימוד מעיקה בבית-הספר, החגים והמועדים הופכים ל"מסיבות מנגל"... למול שתי האלטרנטיבות הללו מציג קיבוץ תמוז אלטרנטיבה שלישית: עיצובה של תרבות חילונית-הומאניסטית, השואבת את תכניה ומקורות השראתה מ"ארון הספרים" של העם היהודי לדורותיו. המקרא, התלמוד, ספרות ימי-הביניים, ההשכלה, דור התקומה וספרות החלוצים, כל אלה נתפסים כחוליות בשרשרת תרבותית-היסטורית.


עודכן לאחרונה ב 21/2/2009